האם בכעס טמונה תקווה – רונית מרזן

סטירת הלחי שנתן הצעיר הערבי מבית חנינא ליהודי החרדי ברכבת הקלה בירושלים, ושאחריה החל גל של עימותים אלימים בין יהודים וערבים, מזכירה את סטירת הלחי של השוטרת התוניסאית לרוכל הירקות מוחמד בועזיזי, שהצית עצמו, והביא לפרוץ "האביב הערבי". ההתקוממויות שבאו בעקבות שתי סטירות הלחי הפומביות, הן תוצר של כעס ובושה על שנים ארוכות של השפלה, הדרה ושוליות. בחברות שבהן, הכבוד הוא ערך מרכזי, הסטירה עלולה לגרור תגובות לא רציונליות ואלימות.

האם בכעס טמונה תקווה

סטירת הלחי שנתן הצעיר הערבי מבית חנינא ליהודי החרדי ברכבת הקלה בירושלים, ושאחריה החל גל של עימותים אלימים בין יהודים וערבים, מזכירה את סטירת הלחי של השוטרת התוניסאית לרוכל הירקות מוחמד בועזיזי, שהצית עצמו, והביא לפרוץ "האביב הערבי". ההתקוממויות שבאו בעקבות שתי סטירות הלחי הפומביות, הן תוצר של כעס ובושה על שנים ארוכות של השפלה, הדרה ושוליות. בחברות שבהן, הכבוד הוא ערך מרכזי, הסטירה עלולה לגרור תגובות לא רציונליות ואלימות. "העין היא מקום הבושה ]…[ ואנחנו מתביישים כל אימת שמקשרים אותנו עם מעשים מבישים או עניינים מבישים שלנו עצמנו, של אבותינו, או של אחרים הקשורים עמנו בקשרים הדוקים ]…[" 1, כתב אריסטו בספרו "הרטוריקה". "הבושה היא הפצצה הגרעינית של הרגשות" 2, טען הפסיכיאטר הפלסטיני איאד סראג', והכעס הנילווה אליה פועל כמנגנון מתווך בין העולם הרגשי הפנימי ובין העולם הפוליטי החיצוני. הכעס הוא המחט במצפן, שמצביעה על השלב אליו הגיע הקונפליקט, ומידת אי־שביעות הרצון ביחסי הגומלין בין השלטון לאזרחים ובין האינדיבידואל לקולקטיב. בכעס גלומה תקווה שיהיה אפשר לתקן את התנהגות השלטון, אולם כאשר השלטון ממשיך במדיניות מדירה ומשפילה, האזרחים עלולים לאבד את התקווה ולחפש נקמה.

הזדמנות להוריד חומות

כדי לפענח את הצופן הפוליטי של ערפאת היה על ישראל ללמוד את יחסי הגומלין שהתקיימו בינו ובין הקבוצות הפלסטיניות השונות, וללמוד את המאבקים הבין־דוריים שהתחוללו בחברה הפלסטינית ואת הלחצים שהשפיעו על דפוסי החשיבה הלאומית, הפוליטית והצבאית של ראש מערכת השלטון הפלסטינית. ייתכן שגישה ישראלית מכילה ולא מרסקת, המחזקת את שיתוף הפעולה בין שתי ההנהגות הישראלית והפלסטינית ומרסנת את פעילות הקיצונים בשני הצדדים הייתה יכולה למנוע את הפיחות שחל במעמדו של ערפאת כראש מערכת השלטון הפלסטינית ובמעמדם של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בעיני בני עמם.

דילוג לתוכן