מאז חודש יוני 2023 , נראה כאילו קיימת מגמה של התנגשות חזיתית בין עולם האסלאם למערב
בכל הקשור לקבלת קהילת הלהט"ב, באופן שיכול להביא אף לפרימת הברית הירוקה־אדומה, שהיא
ברית המיעוטים שהוקמה באמריקה בשנים האחרונות, לצרכים טקטיים לאתגור מה שהם מכנים
"שלטון הגבר הלבן הפריווילגי". אך לפני שנדון במה שקרה בחודשים האחרונים וכיצד זה עשוי
לפגוע בברית, נתחיל בהגדרתה.

בשנתיים האחרונות, ובמיוחד לאחר מבצע "שומר החומות" במאי 2021 החברה הבדואית בנגב זוכה לסיקור תקשורתי נרחב, אשר לא נראה
כמותו בעבר. סיקור זה נעשה על פי רוב שלא ברצונה של החברה הבדואית,והוא נסב סביב אירועי אלימות, ירי ופריעת חוק. 1 במסגרות אלה מוצגים ה"בדואים" באופן פשטני למדי, כחברה חסרת כל משמעת, כללים וסדר, אשר אקראיות חסרת היגיון מכתיבה את חייה. כמעין תמונת ראי לתיאור זה, ניתן למצוא תיאור פשטני לא פחות גם בפרסומים אקדמיים, בעיקר אלה פרי הזרם האקדמי המכונה "הזרם הביקורתי". 2 שם מוצגים ה"בדואים" כחברה הומוגנית ושלווה, אשר כל שאיפתה היא לחיות בשלווה ובשוויון, וכי אלמלא התערבה המדינה הציונית וגזלה את קרקעותיה לטובת היהודים, היה מצבם של הבדואים בנגב טוב. לפי גישה זו, מאחר וישראל היא החסם והגורם הבלעדי לבעיות, הרי שעליה להיעתר לדרישת ה"בדואים" ולתת ל"בדואים" לנהל את חייהם כרצונם, בין היתר תוך היעתרות לדרישות
הקרקעיות והכלכליות שלהם.

הנחת היסוד המקובלת, ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב, הייתה שעקב תדמיתו של הנשיא דונאלד
טראמפ, והתפיסה כי הוא מחזיק דעות שליליות כנגד מהגרים והגירה מחד גיסא, וזוכה לתמיכה בקרב
חוגי עליונות לבנה מאידך גיסא, יביאו להצבעה כנגדו בקרב מצביעים מבוססי מוצא גזעי או אתני. הנחת
היסוד של המחקר הייתה לבדוק האם אכן הייתה השפעה שכזו, או שמא האופן שבו יש להסתכל על
ההצבעה הוא דווקא כבחירה על רקע מעמדי ולא על רקע גזעי. לשם בדיקת הסוגיה, נעשתה השוואה
בין דפוסי ההצבעה בשנת 2016 , למדגמי היציאה בבחירות 2020 על רקע גזעי. הממצאים הראו כי בכל
הגזעים נרשמה עלייה, לעיתים אף של מאות אחוזים, בהצבעה לנשיא טראמפ. במקביל, נערכה בדיקה
בהקשר של פילוח מעמדי. לשם עריכת הבדיקה, נדגמו שלושה אשכולות של מחוזות: העניים באמריקה,
הממוצעים באמריקה והעשירים באמריקה. מכל מדינה נבחר מחוז אחד ובסך הכל נדגמו 147 מחוזות
ברחבי ארה"ב. המחקר מוכיח שככל שעולים בסולם החברתי התמיכה בנשיא טראמפ יורדת, או בהקשר
של מאמר זה: ככל שיורדים במורד הסולם המעמדי, במיוחד בקרב הפריפריה "הנשכחת", עולים אחוזי
התמיכה בנשיא באופן משמעותי.

מאז השבת עצמאותה של אזרבייג'אן בשנת 1991 התקיימו קשרים ענפים ושיתופי פעולה בין
הרפובליקה של אזרבייג'אן למדינת ישראל. שותפות אסטרטגית בין המדינות קרמה עור וגידים
מאמצע שנות ה־ 90 . שותפות זו תרמה להצלחתה של אזרבייג'אן במלחמת ארמניה–אזרבייג'אן
השנייה ב־ 2020 .

נסיגה מאזור שבו התרחשה התערבות של קואליציה צבאית, כמו שני עשורי המלחמה באפגניסטן,
אינה מצטלמת היטב, בלשון המעטה. התמונות של אנשים נאחזים בגלגלי מטוסים ונזרקים מגובה
רב כי תש כוחם, ילדים שנמסרים או נקרעים מחיק משפחתם בשדה התעופה באג'ראם, תשתיות
ענק כמו מחנות, בהם בתי חולים, שהושקע בהן הון עתק נותרו דוממים, חולשת השותף המקומי
ואווירת ההסתלקות מותירים צלקת של כישלון, ויתור לארגון טרור, והרבה שאלות גדולות וקטנות על
שהתרחש במדינה השסועה הזו, על מחירו והישגיו של שיתוף הפעולה הבין־לאומי הזה שטשטש
את הגבול בין הבעיה שהיא מדינה חלשה ומוקד טרור ובין ההתערבות הבין־לאומית שנבחרה
כמכשיר לפתרונה.

ב־ 7 בדצמבר 1949 , אחרי שנוצחו במלחמת האזרחים בסין מול הצבא הקומוניסטי ) 1927 – 1949
לסרוגין( בראשות מאו דזה־דונג ) Mao Zedong (, נסוגו אחרוני בכירי השלטון לשעבר, חברי מפלגת
הגואומינדאנג ) Kuomintang ( בראשות הנשיא צ'יאנג קאי־שק ) Chiang Kai-shek (, מסין לאי
טייוואן )שהיה ידוע במערב בשם "פורמוזה"( ועימם יותר משני מיליון חיילים ואזרחים, אוצרות אומנות
סינית עתיקים ומאות קילוגרמים של זהב "והעבירו" את הרפובליקה הסינית )שהוקמה ב־ 1 בינואר
1912 לאחר נפילת שושלת Republic of China – ROC )Qing לאי טייוואן. ROC הוכרה כמייצגת
את האומה הסינית בעולם והיתה ממייסדות האו"ם וחברה בכירה במשך 26 שנה, מאז 1945 ,
כולל מושב קבוע במועצת הביטחון עד 25 באוקטובר 1971 , אז הוחלפה על ידי סין הקומוניסטית
People's Republic of China – PRC( (. שתי המדינות אינן מכירות זו בזו באופן רשמי למרות קשרי
כלכלה ותרבות. סין הקומוניסטית שואפת מזה שנים רבות לאיחוד שתי המדינות ואף מאיימת
לכבוש את טייוואן בכוח אם היא תכריז על עצמאות, תפתח נשק גרעיני או ישרור בה אי־שקט פנימי.
ארצות הברית שהיתה מזה שנים גורם מרסן במתיחות בין המדינות, ואף נקטה במשך עשרות שנים
במדיניות עמומה של תמיכה בטייוואן, כולל אספקה רצופה של מערכות נשק מתקדמות, שינתה
לכאורה לאחרונה את מדיניותה עם הצהרתו הפומבית של הנשיא ביידן )כנראה בעקבות מלחמת
רוסיה–אוקראינה( שארצות הברית תתערב צבאית לתמיכה בטייוואן אם סין תנסה לכפות איחוד
בהפעלת כוח צבאי. דובר הבית הלבן חזר בו מן ההכרזה.

באוקטובר 2022 השתתף נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בוועידת הארץ וקרא לישראל לבחור
צד ולהתייצב לצד אוקראינה, לספק לה נשק ולהטיל סנקציות על רוסיה. 1 ההכרזה של זלנסקי
הגבירה את הוויכוח הפנימי בישראל בנוגע לעמדה שישראל חייבת לכאורה לנקוט ביחס למלחמה
באוקראינה. לאחרונה נכתבו כמה מאמרים בכלי תקשורת ישראליים וזרים התובעים מישראל הגשת
סיוע צבאי לאוקראינה. מנכ"ל משרד החוץ לשעבר אלון ליאל שולל מישראל את התואר דמוקרטיה
בגלל הכיבוש ומתאר את ישראל כמי שחוברת למערב באופן סלקטיבי בהתאם לאינטרסים שלה. 2
קסניה סבטלובה מבטלת את השיקולים הישראליים בנוגע למדיניות לגבי אוקראינה וכן ביטלה
לאחר יד את החששות הישראליים מעימות אפשרי עם רוסיה בסוריה.

כדי לפענח את הצופן הפוליטי של ערפאת היה על ישראל ללמוד את יחסי הגומלין שהתקיימו בינו ובין הקבוצות
הפלסטיניות השונות, וללמוד את המאבקים הבין־דוריים שהתחוללו בחברה הפלסטינית ואת הלחצים שהשפיעו
על דפוסי החשיבה הלאומית, הפוליטית והצבאית של ראש מערכת השלטון הפלסטינית. ייתכן שגישה ישראלית
מכילה ולא מרסקת, המחזקת את שיתוף הפעולה בין שתי ההנהגות הישראלית והפלסטינית ומרסנת את פעילות
הקיצונים בשני הצדדים הייתה יכולה למנוע את הפיחות שחל במעמדו של ערפאת כראש מערכת השלטון
הפלסטינית ובמעמדם של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בעיני בני עמם.

בימים הראשונים של יוני 2013 ביקר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין במרכז השליטה של הכוחות המזויינים
של רוסיה. תוך כדי ביקור הוא אמר, כי הים התיכון הוא מרחב בעל חשיבות אסטרטגית עבור רוסיה
וחידוש נוכחות הקבע של הצי הרוסי שם אינו צחצוח חרבות, אלא פעילות הקשורה להבטחת הביטחון
הלאומי של המדינה. באותם ימים הודיע הרמטכ"ל הרוסי ולרי גרסימוב ) Valery Gerasimov (, כי השייטת
האופרטיבית הרוסית בים התיכון התחילה למלא את משימותיה

ב 24- ביוני 2022 החליט בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק הדין JACKSON WOMEN’S
HEALTH ORGANIZATION DOBBS Vs . להפוך את ההחלטה שהתקבלה בשנת 1973 בפסק הדין
Roe v Wade , וקבע כי זכות האישה על גופה אינה מתפרשת מאליה מן החוקה האמריקאית והיא
תוחזר מעתה לשיקול דעתם של מחוקקי המדינות או לקונגרס, כדי לקבוע בעניין זה מסלול שאינו
משמש פרשנות נגזרת מן החוקה.

בכנס בנושא ביטחון וסביבה שהתקיים לאחרונה במכון למחקרי ביטחון לאומי ) INSS ( טען הרמטכ"ל לשעבר
גדי אייזנקוט: "לישראל אין אסטרטגיה לאיום של אסון הקשור באקלים". לדבריו, "מבין חמשת האיומים
הקונוונציונליים ואיומים אחרים, ניתן לומר שהאיום היחיד שאינו מקבל מענה אירגוני ואסטרטגיה מוגדרת
הוא האיום לאסון לאומי של סביבה ואקלים"

שיחת הטלפון של נשיא תורכיה, רג'פ טאייפ ארדואן לעמיתו הישראלי יצחק הרצוג, היא חלק מניסיונות ההתקרבות של
תורכיה למספר מדינות מרכזיות באזור. ככזו היא עוררה עניין רב אך גם שאלות רבות. כזכור, היחסים בין שתי המדינות
החלו להידרדר מאז מבצע "עופרת יצוקה" בסוף 2008 , שכתגובה לו החל ארדואן להשתלח פומבית בישראל. בכנס הפורום
הכלכלי העולמי שנערך בדאבוס בחורף 2009 עזב ארדואן בזעם את הבמה, לאחר שבמהלך מושב שדן בלחימה בעזה הגן
נשיא המדינה דאז שמעון פרס ז"ל על עמדת ישראל. פרס אמר בין היתר לראש הממשלה התורכי, כי ארצו הייתה פועלת
כפי שישראל פעלה ברצועת עזה אם רקטות היו פוגעות באיסטנבול וארדואן הטיח בפרס בעודו נוטש את הפאנל: "אתם
הורגים בני אדם".

בשנתיים האחרונות, ובמיוחד לאחר מבצע "שומר החומות" במאי 2021 החברה הבדואית בנגב זוכה לסיקור תקשורתי נרחב, אשר לא נראה
כמותו בעבר. סיקור זה נעשה על פי רוב שלא ברצונה של החברה הבדואית, והוא נסב סביב אירועי אלימות, ירי ופריעת חוק. 1 במסגרות אלה מוצגים ה"בדואים" באופן פשטני למדי, כחברה חסרת כל משמעת, כללים וסדר, אשר אקראיות חסרת היגיון מכתיבה את חייה. כמעין תמונת ראי לתיאור זה, ניתן למצוא תיאור פשטני לא פחות גם בפרסומים אקדמיים, בעיקר אלה פרי הזרם האקדמי המכונה "הזרם הביקורתי". 2 שם מוצגים ה"בדואים" כחברה הומוגנית ושלווה, אשר כל שאיפתה היא לחיות בשלווה ובשוויון,
וכי אלמלא התערבה המדינה הציונית וגזלה את קרקעותיה לטובת היהודים, היה מצבם של הבדואים בנגב טוב. לפי גישה זו, מאחר וישראל היא החסם והגורם הבלעדי לבעיות, הרי שעליה להיעתר לדרישת ה"בדואים" ולתת ל"בדואים" לנהל את חייהם כרצונם, בין היתר תוך היעתרות לדרישות הקרקעיות והכלכליות שלהם.

סטירת הלחי שנתן הצעיר הערבי מבית חנינא ליהודי החרדי ברכבת הקלה בירושלים, ושאחריה החל גל של
עימותים אלימים בין יהודים וערבים, מזכירה את סטירת הלחי של השוטרת התוניסאית לרוכל הירקות מוחמד
בועזיזי, שהצית עצמו, והביא לפרוץ "האביב הערבי". ההתקוממויות שבאו בעקבות שתי סטירות הלחי הפומביות,
הן תוצר של כעס ובושה על שנים ארוכות של השפלה, הדרה ושוליות. בחברות שבהן, הכבוד הוא ערך מרכזי,
הסטירה עלולה לגרור תגובות לא רציונליות ואלימות. "העין היא מקום הבושה ]…[ ואנחנו מתביישים כל אימת
שמקשרים אותנו עם מעשים מבישים או עניינים מבישים שלנו עצמנו, של אבותינו, או של אחרים הקשורים עמנו
בקשרים הדוקים ]…[" 1, כתב אריסטו בספרו "הרטוריקה". "הבושה היא הפצצה הגרעינית של הרגשות" 2, טען
הפסיכיאטר הפלסטיני איאד סראג', והכעס הנילווה אליה פועל כמנגנון מתווך בין העולם הרגשי הפנימי ובין העולם
הפוליטי החיצוני. הכעס הוא המחט במצפן, שמצביעה על השלב אליו הגיע הקונפליקט, ומידת אי־שביעות הרצון
ביחסי הגומלין בין השלטון לאזרחים ובין האינדיבידואל לקולקטיב. בכעס גלומה תקווה שיהיה אפשר לתקן את
התנהגות השלטון, אולם כאשר השלטון ממשיך במדיניות מדירה ומשפילה, האזרחים עלולים לאבד את התקווה
ולחפש נקמה.